<h1>הגהות שערי דורא סימן א'</h1>
<h2>דף קיג.</h2>
א)בשר (שהודח ונמלח) ב)ושהה כדי מליחה ואחר כך הניחו אותו לבשל בלא הדחה ג)מותר אם יש ד)ס' בחתיכה ובמים ובתבשיל כנגד לחלוחית דם ומלח שעל החתיכה מבחוץ לפי שאין המלח הנדבק מבחוץ נאסר אלא בשביל דם ה)הנבלע בו א"כ לא יאסר יותר מאלו היה המלח [הנדבק מבחוץ] כולו דם דהוי בטיל בששים. ו)ולא שייך כאן לדמות ז)לתבלין של ע"ז ח)דעבידין לטעמא ולא בטל בס' (ולומר) שגם דמלח נותן טעם בבשר ולא בטל. לא דמי כלל דהתם גבי תבלין מה שנותן טעם הוא גוף האיסור אבל הכא המלח לא נאסר אלא מחמת דם אם כן לא יאסור אותו יותר ממנו דהא דם עצמו בטל בששים. [שערי דורא הלכ' מליחה סימן א']. א)0מצאתי הג"ה מא"ז בשר שנמלח ושהה כדי מליחה ושמוהו בקדירה לבשל בלא הדחה מותר שכבר פלט דמו ולא נשאר רק מעט דם עם המלח ואותו הדם בטל בס' כי אין לך שום חתיכה שנמלח ושהתה כדי מליחה שלא יהא בה ס' כנגד דם שעל המלח כש"כ שהמים שבקדירה כמו כן מצטרפין לבטל הדם אבל א"צ מצירוף המים כי בחתיכה עצמה יש ס' דליכא למימר מלח לטעמא עביד וטעמא ל"ב (כחולין ו' ע"א) דהא ל"ש אלא בדבר איסור כגון שאור ותבלין של ע"ז אבל המלח גופי' היתר הוא לשון א"ז. עוד הג"ה מא"ז [סי' תע"ד] אי לא מסתפינא מחבראי מלתא אמינא הבשר שנמלחה ושהתה כשיעור צלייה והושם בקדירה בלא הדחה [כלל] שהיא מותרת שהחתיכה גופה והרוטב מבטלת בס' אותו דם דנפיק מיניה משום דהחתיכה שנמלחה פלטה כל הדם לחוץ והוא היתר גמור ואין בה אלא איסור הדם שעליו לכך חתיכה וכל מה שבקדירה מצטרף לבטל האיסור בס' וכן נהג מהר"ם להתיר עכ"ל. וצ"ע על תרי הגהות אלו מא"ז דאמאי בבתראה הצריך לצרף כל מה שבקדירה לבטל משא"כ בראשונה כ' דחתיכה גופה מבטלת בלי שום צירוף מה שיש בקדירה. ויש לחלק בין חתיכה עבה דדמה מרובה ומלחה מועט ובין חתיכה קלושה דמלחה מרובה ודמה מועט. ויש לחלק, פי' דגבי חתיכה עבה משום דדמה מרובה (ס"א דבשרה מרובה) ומלחה מועט צריכין לצרף התבשיל לפי שתשש כח המלח מתוך שדמה מרובה ונקרש הדם ע"ג הבשר ולא יפול, אבל גבי חתיכה קלישא א"צ לצרף התבשיל כי מתוך דדמה מועט ומלחה מרובה נשאר המלח בחזקו ומכח המלח נמס הדם ונפל לארץ ולא נשאר במלח כ"א מעט דם וסברא זו אשכחן לקמן שער חמישי בהג"ה ד"ה ועתה אין אנו נותנין תרי גללית דמלחא דדוקא תרי גללי יפין ולא יותר. ב)0ושהה כדי מליחה כו' היינו שיעור מיל כרש"י והרמב"ם פ"ו ממאכלות אסורות הלכה י' וסמך לדבר במלח תמלח בגמטרי' מיל. ושיעור מיל שליש שעה פחות חלק אחד של שלשים מן השעה. היינו דוקא לקדירה ואם לאו אף הקדירה אסור. ואפי' אם הושם רק בכלי ראשון שהיד סולדת בו ונזכר קודם שהתחיל הקדירה להרתיח אפילו הכי אסור. ונוהגים בין האשכנזים להשהות הבשר שעה שלימה כדי להוציא את עצמו מן הספק. עיין יותר בהג"ה בשער השביעי ובהג"ה בשער שמיני. ג)0מותר לפי כי מיד שמשימין בשר במים נמס המלח שע"ג בשר ובטל בששים. צפנח פענח מרדכי תשכ"א. ד)0חכמים שיערו כל דבר בס' משום בצל וקפלוט שנותנים טעם בס' לפי שהן חריפין על כן שיערו כל דבר בששים. וי"א שהרי המורם מן האיל הנזיר והוא הזרוע הוא אחד מששים מן האיל והוא מתבשל עמו ואינו אוסר אותו שנאמר ולקח הכהן הזרוע בשילה מן האיל מיימונ"י פט"ו ממ"א הלכה כ"א עוד סמך לדבר לא תבשל ג'ד'י' ב'ח'ל'ב' בגימטריא ששים עם הקריאה הא יותר מששים לא אסר בישולו. ששים שאמרו הוא מלבד האיסור שאין האיסור מן המנין סמ"ג לאוין קל"ח. (ד"ק) צ"ע על ביטול בס' אם האיסור מן המנין דלקמן סימן ע"ב גבי ביצה שילדה אפרוח קיים דאין ביצה מן המנין ורש"י פי' הטעם משום דהיכא דאסור מגופא בא לעולם אינו מן המנין ובפגה"נ אמרי' גבי כחל דכחל הוי מן המנין. ה)0הנבלע בו כ' מו"ה יעקב שושן עמק דוקא במלח הבלוע מן הדם או מחלב או מאיסור צריך ס' מכל המלח אם נתן אח"כ בקדירה דכולה נעשית חתיכה דאיסורא אבל מלח הבלוע מבשר ונתנוהו בקדירה של חלב או איפכא סגי בס' מן הטפה לבדה. ו)0ולא כו' ר' יצחק בעל התוספות הוא בעל סברא זאת והכי נהוג דסברא זאת אשכחן בכל המקומות בדברי רבותינו הגאונים דאין הנאסר יכול לאסור יותר מהאוסר אותו מהרא"י ז"ל. ז)0לתבלין של ע"ז פי' התבלין עצמן של ע"ז ומטעם זה אנו אוכלין דובשנין של גוים שקורין בלע"ז לעקוכין ואף עפ"י שנתבלו בתבלין של גוים פי' שנידוכו במדוכות של גוים דמ"מ הן בטלין בקמח [ובדבש כיון שאינו גוף האיסור] ומ"מ צריך ס' נגד התבלין כי הכא, אך ק"ל האיך קונין אותם לכתחלה ואין לומר משום דכבר נתבטל ביד גוים דהא לקמן בסי' ל"ג דיני כ"ר וכ"ש אמרינן דאסור להדיח הקערות במים שמלגו בהם תרנגולים [ובהג"ה שם] או הוגעלו בהן כלים ב"י אע"ג דכבר נתבטלו בהן הדם או הגיעול שהיה בהם ס' ומיהו יש לחלק בין נתבטל בידי ישראל לנתבטל בידי גוים. ח)0דעבידין הכי איתא בא"ז מסכ' ע"ז פ' בתרא וז"ל תבלין ופלפלין כ"ז שיש טעם ניכר (צ"ל נרגש) אפי' באלף לא בטל וה"מ שאסורין מחמת עצמן כגון שהם של תרומה או מעשר או שביעית אבל אם אינן אסורין אלא מחמת שבלעו מן האיסור אינן אסורין כ"א עד ס' ואם בלעו התבלין מן החלב שלא נעשו חתיכה דנבלה ונפלו לקדירה של בשר אי ידעינן כמה בלעו כגון שראינו הטפה שנפלה עלי' משערינן בס' לפי הטפה ואי לא ידעי' כמה בלעו משערינן ס' לפי התבלין (והמלח) (ס"א והחלב) עכ"ל [הגה זו מצא רש"ל וחתם עלה ש"ל]. אין מחזיקין דם בבני מעיים כגון הדורא דכנתא והכרס וקיבה ודקין וכרכשתא מ"מ נהגו למלחן כיון דאית בהו שורייקא דדמא ומותר למלחן עם שאר בשר אשר"י סי' מ"ח פכה"ב [נעתק בגמגום ל' וע' בהרא"ש]. אין מחזיקין דם בבני מעים תרגמא כגון הדורא דכנתא וכרכשתא אבל בכרס מחזיקין דם תדע דהא במחט שנמצא בעובי ביה"כ אמרי' אי אית בי' קורט דם כו' ועוד שהרי תרגמא הדורי דכנתא ומעיי וכרכשתא אלמא כל שאר בני מעיים מחזיקין בהם דם ומסתמא כשמולחין הכרכשתא אין מולחין אלא צד החיצון ששם הוא מצוי הדם בשומן שהרי אין מחזיקין דם בכרכשתא גופא אלא בשומן עכ"ל תהב"א בית ג' שער ג'. המעיים והדקין שהם מחוברים בעיגול וקיבה וטבחייא אם מלחם בכשא"מ אין בכך כלום אבל טוב לזהר שלא למלחם בכלי שא"מ ושלא ליתנם בקדירה בלי מליחה לפי שאין ידוע כמה אורך טבחייא וקיבה וגם א"א לנקר ב"מ שלא ישאר בהם כלל מן השומן. וכ' ר"י שירליי"ן בשם ר"י בעל תוס' שאין למלוח אותם עם שאר בשר ור"ת מתיר והמחמיר תע"ב. אבל השומן עצמו שסביב הדקין וגם שאר ב"מ כגון כרס וקיבה ולב וריאה אם מלחם בכשא"מ אסורים גם הם גם הכלים וגם אם נתנם בכלי רותח בלי מליחה משליכן לחוץ והשאר מותר בששים א"ז תע"ה בשם סה"ת סי' ס"ה. וכ' תה"ב בית ג' שער ג' [וי"ג סה"ת סי' ס"ה] דמנהג למלח' עם שאר בשר הכי נהוג. ועוד כתב בתה"ב דכרס יש לה דין כבד ולב וריאה הכי נהוג כי הראי' ברורה (ממחט שנמצא בביה"כ) וכ"כ המרדכי בשם ראב"ן סי' תשכ"ג שהראשונים לא היו מולחין הכרס קודם החליטה כדי לגררו אבל אח"כ האחרונים נהגו בו איסור והארכתי בתשובת מהרא"י ז"ל. בסמ"ק סי' ר"ה פ' אין מחזיקין דם בב"מ לאסור אם לא נמלחו תרגומא כרכשתא ומעייא כגון המסס וביה"כ הדורי דכנתא דקין שסובבין הכנתא אבל כנתא גופא שקורין רייז"ל בלע"ז יש בהן דם ומיהו אעפ"י שאין מחזיקין בהם דם מיהו פלטי ציר דידהו ואם נמלחו עם שאר בשר אינם נאסרין בכך כמו דגים עכ"ל סמ"ק. שומן אווזא שנמלחה ולא הודחה והושם בקדירה אסור דהא כנתא גופא יש בה דם גם כן השומן הוי כבשר וצריך הדחה אחרונה מרדכי פכה"ב תשכ"ו לקוח מרוקח סי' תי"ז. דהא כנתא גופא יש בה דם כו' יראה דגם שומן הכרכשתא דהיינו טבחייא יש בה דם כיון דחזינן דבמרדכי הנ"ל פכה"ב מדמה שומן אווזא לכנתא משום דהשומן הוי כבשר ולא מחלק משום דכנתא עינינו רואות דאית בה שורייקא דדמא ה"נ לא מחלקינן לענין שומן דטבחייא. וא"כ מה שהנשים מהפכין לפעמים הטבחייא מבפנים לחוץ ומולחין אותה כך לא יפה הם עושין דהא טבחייא גופא לכ"ע אין מחזיקין בה דם וא"כ אין כח במלח להפליט דם השומן שבפנים מעבר לטבחייא ואפי' מאן דשרי לעיל במלח מבחוץ ולא מבפנים שאני התם כיון דבחוץ נמי איכא דם כשמפליט אותו דם נגרר דם שבפנים אחריו אבל הכא דאין שום דם מבחוץ לא מהרא"י.
